כיצד יכל הקטין איתן בירן, ניצול אסון הרכבל באיטליה, לחסוך את טלטלת המריבה סביב המשמורת בין צדדי משפחתו? כיצד צוואה יכלה יכלה לסייע בכך וכיצד אתם תבטחו את עתיד ילדכם מאסון שכזה? התשובות בפנים
אלפי אליהו שאולי, עורך דין ומגשר alfilaw.co.il
חוק הירושה קובע כי במותו של אדם יועבר עזבונו ליורשיו, זאת בהתאם לדין או לצוואה. עיזבון הוא מונח מעולם המשפט המתאר את הירושה וכולל: כספים, נדל"ן, רכוש, זכויות והחובות.
לכן, מבחינת החוק היבש, אין אדם יכול להוריש את ילדיו, מכיוון שילד אינו נכלל בעזבון האדם מהעובדה הברורה כי הילד, נשמה חיה בעולם, אינה יכולה להיחשב לרכוש.
למרות זאת, בתי המשפט מכירים בעמדת ההורה ו/או ההורים הנכתבת בצוואה בנוגע לעתיד ילדים, לרבות עתיד וזהות משמורתם עת ילכו מן העולם.
הצורך הגובר בצוואות שכאלו, בא מכיוונן של משפחות עם הורה אחד (הורות יחידנית, אלמנות ועוד).
התגברות ההורות היחידנית הביאה את רצונן לקבוע עבור ילדם, מה יעלה בגורלו במקרה של אסון חו"ח, כלומר מי יהיה המשמורן לילדיהן אם ילכו לעולמם בטרם הילד יגיע לגיל 18.
אלא שהמציאות כי החשש לאיבוד הורים באותו העת והותרת ילדים יתומים מאב ואם – גם היא מתרחשת.
כך, עצרה נשימת המדינה כולה עם האסון של משפחת בירן שנמחקה כמעט כולה בהתרסקות רכבל באיטליה. הילד איתן בירן הוא הניצול היחיד באסון ושאלת זהות המשמורן עליו ומקום מגוריו מצויה במחלוקת סוערת בין משפחתו של אביו (הדודה באיטליה) לבין משפחת אימו בישראל.
הטלטלה הבלתי נסבלת שבמרכזה עומד ילד בן שש שאיבד את משפחתו, מלמדת אותנו כי על הורים לילדים קטינים להיערך לתרחיש אימה שכזה.
בעבר הסברתי במאמר תחת הכותרת "כיצד תורישו את האפטרופסות על הילדים שלכם?" (ניתן למצוא את המאמר באתר alfilaw.co.il בלשונית מן העיתונות).
במאמר זה הדגש היה כאמור על הצורך של הורים המגדלים את ילידהם בגפם, לקבוע את האפטרופסות על ילידהם במקרה שלא יוכלו למשיך ולגדל את ילדם.
אלא שאסון הרכבל באיטליה מלמד אותנו ביתר שאת כי הדבר נכון לכל הורה לקטין ו/או קטינים (מתמ לגיל 18).
שני מסמכים: הבעת רצון וצוואה משודרגת
ההמלצה המשפטית לביטוח עתיד גידול ילדכם, כלומר קביעת זהות האפטרופסות לילדים, במקרה של אסון מורכבת מהכנתם של שני מסמכים:
הפעולה הראשונה היא הפקדת מסמך הבעת רצון.
מדובר במסמך מיוחד הנערך על ידי עורך דין המומחה בתחום הצוואות והירושות ומופקד אצל האפטרופוס הכללי במשרד המשפטים.
מסמך זה מאפשר להורה הקטין להביע את רצונו מי יהיה האפטרופוס שיחליף אותו בעת לא יוכל לתפקד, והכל בכפוף לבחינה עתידית של בית המשפט בזמן אמת.
המסמך השני הוא עריכת צוואה מיוחדת, בה מעבר להתייחסות לעתיד הרכוש של ההורה או ההורים, יתווספו סעיפים בהן יקבע המוריש למי להעביר את האפטרופוסות על גידול ילדיו במקרה בו ילך מן העולם בעוד ילדו/ילדיו הם קטינים.
בתי המשפט יעניקו משקל רב לרצון ההורה ו/או ההורים, ובאין סיבה משמעותית שלא לכבד את רצון המת, יקבל בית המשפט את הוראתם.
אין ספק שסכסוכים חריפים ימשיכו להגיע לבתי המשפט, שבסופו של יום הם אלו שימנו את האפטרופוס לקטין, אך הכנת "ביטוח" שכזה בדמות שני מסמכים אלו יהיה לראייה משמעותית שלא סביר שבית משפט יסטה ממנה.